החלטה בתיק בש"א 3146/06

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מיום 22.9.06 בבש"א 6950/06 לפיה נאסר על המבקש למנוע כניסת שוכרת לנכס נשוא המחלוקת, וכי דמי השכירות יחולקו, בשלב זה, כמפורט בהחלטה, כל זאת במסגרת תביעה שהוגשה בגין הנכס שברח' הנביאים 16 ירושלים.

בנסמך לבקשת רשות הערעור, הוגשה על ידי המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

המשיבים הגישו תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, ובדיון ביום 27.9.06 הוסכם כי הדיון

יתקיים הן בבקשת רשות הערעור והן בבקשה לעיכוב ביצוע.

רקע כללי

1.         המבקש לטענתו, הינו יורש ומיופה כוח היורשים של המנוח איבראהים רבאח פדלאללה דאודי (אלדג'אני) והמנוח ח'ליל איבראהים רבאח אלדג'אני (דאודי), הבעלים של 5/22 חלקים בבניין המורכב מקומת מרתף, קומת קרקע וקומה עליונה, הנמצא ברח' הנביאים 16 פינת רח' ענתר בן שדאד, והידוע כחלוקת 74 ו-82 בגוש 30055, ספר 1015 דף 3032 בירושלים (להלן: הבניין).

המשיבות שכרו את חלק מן הבנין כמפורט בהסכמי השכירות באמצעות פלג אחר של יורשים מבעלי הבנין.

על פי נסח הרישום שצורף לבקשה, הבעלות בנכס נחלקת בין אנשים שונים בעקבות פעולות מכר.

בשלב מסוים ניתן למקום צו סגירה והפסקת פעילות המוסד המכונה "מאדא", שנוהל על ידי אדם בשם סברי ג'ריס, וזאת בגין היותו נציגות של הרשות הפלסטינית ופעולתו בשטח מדינת ישראל נעשית ללא היתר. הצו ניתן מכח חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות) התשנ"ה - 1994. לאחרונה פג תוקף הצו.

טענות המבקש

2.         המבקש טוען שיש לו זכויות בנכס, והוא שלמעשה מטפל בבנין מזה שנים רבות. כבר בשנת 2000 הגיש תביעה נגד אותו סברי ג'ריס ומכון "מאדא" למחקרים, לסלוק יד (ת.א. 16318/06) (להלן: "תיק הפינוי"). בתיק הפינוי ניתן ביום 31.1.02 בבית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא י' שמעוני) פסק דין, לפיו על הנתבעים הנ"ל לסלק ידם מן הנכס.

לטענתו הבחין בתחילת חודש זה בתנועה מוזרה ליד הבניין, והתברר לו כי מר פואד אלערף (להלן: אל עארף) השכיר את הקומה העליונה בבניין לצד שלישי.

המבקש בא בדברים עם ב"כ המשיבות, כמפורט במכתבים שצורפו. הצדדים ניהלו גישושים על מנת להגיע להסדר, אולם הדבר לא צלח, והוא הופתע לקבל ביום 21.9.06 כתב תביעה, בצירוף הבקשה לקבלת סעד זמני, נשוא בקשה זו.

הדיון בבית  משפט קמא נוהל, לטענתו, באופן שלא היה סיפק בידו  להכין תגובה ראויה לבקשה לסעד הזמני. המבקש טען כי נשללה זכות דיונית הקיימת לו הן מכח תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וכן תקנות 361, 367, והן מכח הפסיקה (רע"א 9154/05 סנקרי חברה להשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2005(4), 2398; בג"צ 124/58 היועמ"ש נ' שופט המנהל את החקירה המוקדמת, פ"ד יג(1), 5).

כן טוען המבקש כי המשיבות לא צירפו כתב ערבות וכתב התחייבות כנדרש.

3.         אשר לעניין גופו, טוען המבקש כי למשיבות אין זכויות בבניין, שכן לאלערף אין זכויות בו, ואילו המבקש עצמו הינו בעלים של 5/22 חלקים בבנין. המבקש טוען שלא היה צד לחוזה השכירות וכי דמי השכירות טרם שולמו.

לדעת המבקש בית המשפט קמא טעה בכך שלמעשה כפה על המבקש הסכם שכירות, ובכך פגע בזכויותיו הקנייניות. כמו כן המצהירה מטעם המשיבות לא נחקרה חקירה נגדית.

הואיל והמבקש הוא, לטענתו, מחזיק בנכס, כי אז ניתן למעשה צו עשה, ולא צו מניעה הנועד לשמור על המצב הקיים, ובכך למעשה מדובר בסעד זמני הזהה לסעד העיקרי.

אף מאזן הנוחות לדידו נוטה לצידו, וכי נזקו עלול להיות גדול יותר מהנזק שעלול להגרם למשיבות אם לא יינתן הצו.